המיתולוגיה היוונית
השפעתן של המיתולוגיות המזרחיות (מיתולוגיה בבלית, מיתולוגיה פרסית, מיתולוגיה כנענית ומיתולוגיה מצרית) ניכרת במיתולוגיה זו. אפשר למצוא מקבילות אפילו לסיפורי התנ"ך (השוו לדוגמה את פרשת המבול המקראית למיתוס המבול של דאוקליון ואשתו פירה).
סיפורי המיתולוגיה רווחו בקרב היוונים כתורה שבעל פה עד שהועלו על הכתב בעיקר על ידי שני משוררים: הסיודוס והומרוס. שני המקורות אינם משלימים או חופפים זה את זה ואף ניתן למצוא סתירות ואי התאמות בין שני המקורות.
הומרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הומרוס הוא היוצר הקדום מבין השניים. המקור העיקרי לסיפורי המיתולוגיה שלו הן הפואמות איליאדה ואודיסיאה המתוארכות למאה השמינית לפנה"ס. המשורר מתאר את האלים בדומה לשושלת מלוכה עם חצר אצילים המהווים משפחה רחבה. הוא כמעט אינו מתייחס לסיפור הבריאה ותולדות העולם, אלא לעלילות האלים האולימפיים ושאר גיבורי המיתולוגיה. בשירתו נתן בסיס לדת האולימפית הממוסדת.
הסיודוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיודוס תיאר את הבריאה ותולדות העולם בספרו "מעשים וימים" ובפואמה "תיאוגוניה". פואמה זו נכתבה כנראה מספר עשרות שנים לאחר הפואימות של הומרוס. כחלק מתיאור הבריאה מספר המשורר על האלים הכתוניים ומורגשת בסיפוריו השפעתן של המיתולוגיות המזרחיות. על סיפורי אלים אלה מבוססת הדת היוונית הכתונית הפרטית, המסתורית יותר וכנראה גם הקדומה יותר מזו הבאה לידי ביטוי אצל הומרוס.
ההמנונים ההומריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסף של 33 שירי הלל יווניים עתיקים שחוברו בידי משוררים אלמונים לכבוד האלים. הכינוי "הומריים" נדבק בהם, כפועל יוצא מן העובדה שהם בעלי משקל אפי זהה לזה שבאיליאדה ובאודיסיאה המיוחסות להומרוס.
מקורות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילות האלים וגבורת הגיבורים סופרו בטרגדיות של אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס. אפולוניוס מרודוס תיאר בפואמה "ארגונאוטיקה" את סיפור מסע הארגונאוטים. ה"ביבליותקה" היא מעין סיכום של המיתוסים היוונים בשלושה ספרים. סיפורו של האל דיוניסוס נכתב על ידי נונוס ביצירתו "דיוניסיאקה" בתחילת ימי הביניים. ראוי להזכיר גם את הפואמה "איניאדה" מאת המשורר הרומי ורגיליוס, המקבילה לסיפור ה"אודיסיאה". מקור חשוב הוא גם המטמורפוזות מאת אובידיוס, אף על פי שהיא מכילה יותר מיתולוגיה רומית.
חנחנח