הלן קלר
לידה:
27 ביוני 1880
טסקמביה, אלבמה, ארצות הברית
פטירה:
1 ביוני 1968 (בגיל 87)
קונטיקט, ארצות הברית
שם לידה:
Helen Adams Keller
מדינה:
ארצות הברית
מקום קבורה:
הקתדרלה הלאומית של וושינגטון
מקום מגורים
Coolidge Hill Road, Dana Street
השכלה
מכללת רדקליף
אוניברסיטת הרווארד
The Cambridge School of Weston
תקופת הפעילות
1903–1961 (כ־58 שנים)
מקצוע
סופרת, נואמת, מסאית, פעילה פוליטית, חברת איגוד מקצועי, פעילה אנטי מלחמתית, סופרג'יסטית, בלשנית, אוטוביוגרפית
מפלגה
המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה
השקפה דתית
The New Church
פרסים והוקרה
מדליית החירות הנשיאותית (14 בספטמבר 1964)
היכל התהילה הלאומי לנשים (1973)
היכל התהילה של נשות אלבמה (1971)
היכל תהילה של נשות קונטיקט
היכל התהילה של העבודה (2010)
אביר בלגיון הכבוד
מסדר סאבה הקדוש
אביר במסדר הצלב הדרומי
אביר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
מסדר ברנרדו או'היגינס
מסדר האוצר הקדוש
מסדר ההצטיינות
מסדר הצלב הדרומי
מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
הלן קלר נולדה בטוסקומביה שבאלבמה לקפטן ארתור ה. קלר ולקת'רין (קייט) אדמס קלר. היו לה שני אחים צעירים, מילדרד קמפבל ופיליפ ברוקס קלר, ושני אחים-למחצה מנישואיו הקודמים של אביה, ג'יימס ויליאם סימפסון קלר.
כשהייתה בת 19 חודשים נדבקה במחלה שאותה הרופאים הגדירו כ"גודש חמור בקיבה ובמוח", שהייתה כנראה מחלת שנית או דלקת קרום המוח. קלר הבריאה, אך המחלה הותירה אותה חירשת ועיוורת. התנהגותה נעשתה לבלתי נסבלת. כשהסובבים אותה נכשלו בהבנת רצונה, הייתה נכנסת להתקפי זעם: היא הייתה משתרעת על הרצפה, בועטת, מכה וצורחת. הלן נעשתה גם מאוד מפונקת, מכיוון שהוריה שריחמו עליה נתנו לה לעשות כאוות נפשה תמיד.
בשנת 1887 יצרו הוריה קשר עם אלכסנדר גרהם בל, שעבד עם ילדים חירשים. הוא יעץ להם לפנות למכון פרקינס לעיוורים בבוסטון, מסצ'וסטס. מכון פרקינס שלח אל קלר את אן סאליבן כמורה כדי שזו תנסה למצוא דרך לנפשה של קלר, זו הייתה תחילתן של 49 שנות עבודה משותפת. סאליבן הייתה בת 21, לקויית ראייה וחסרת ניסיון הוראה. הלן מתארת יום זה כיום המשמעותי בחייה "הגדול בימי חיי, הוא היום בו הגיעה אלי מורתי, אן מנספילד סאליבן, אני מלאה השתוממות בזכרי את הניגוד העצום שבין שתי הנפשות אשר נקשרו זו בזו ביום ההוא".[1]
סאליבן הסתירה את עובדת מוגבלותה הפיזית מסובביה ולא אפשרה להם לפגוע בהלן.[2] סאליבן תבעה וקיבלה רשות מאביה של קלר לבודד את הילדה משאר המשפחה בבקתה. משימתה הראשונה הייתה לחנך את הילדה המפונקת למשמעת. סאליבן תקשרה עם קלר בעזרת מחוות במגע גופני (כמו הזזת ידה של קלר מחפץ שאסור לגעת בו) ובמישוש הפנים לגילוי הבעות הפנים. סאליבן ניסתה ללמד את קלר את שמותיהם של חפצים שונים כשהיא מאפשרת לקלר למשש את ידיה בזמן שהיא מאייתת את שמות החפצים בשפת הסימנים. היא החלה במילה "בובה", עבור הבובה שנתנה לקלר, אך במשך זמן רב ראתה קלר בסימנים אלה משחק בלבד משום שלא נחשפה לשפה כלשהי מאז גיל 19 חודשים. כמו כן, קלר התקשתה להבין את הסימנים משום שלא הבינה שלכל עצם יש שם משלו. כשניסתה סאליבן ללמד את קלר את המילה "ספל", קלר הייתה כה מותשת, שהיא שברה את הספל שהחזיקה. הפריצה הגדולה של קלר בתקשורת עם סביבתה באה כשהבינה שתנועות מסוימות שמורתה עשתה בכף ידה סימלו את המושג "מים".[3] לאחר מכן התישה את מורתה בתביעותיה לקבל את שמותיהם של כל העצמים המוכרים האחרים בעולם.
הלן קלר בשדה התעופה לוד בשנת 1952. מימין מזכירתה, פולי תומסון, ומשמאל חיים אפטר, יו"ר אגודת החרשים בישראל, וישראל סביר, אוחז במצלמה.
הלן קלר (במרכז) בביקורה בכפר העיוורים כפר אוריאל בשנת 1952. מימין פולי תומסון, ומשמאל ד"ר ניסן הגל, מנהל הכפר.
סאליבן הצליחה להעניק לקלר כלים לחשיבה וללמד אותה לכתוב בכתב רגיל. בין השנים 1888–1890, היא למדה כתב ברייל בבית הספר פרקינס (Perkins), שהוא בית ספר טיפולי לעיוורים הממוקם בבוסטון, מסצ'וסטס. אלכסנדר גרהם בל, ניסה להניא את אן סאליבן לאפשר להלן לימודי שפות. למעט השפה האנגלית שלטענתו, היא שפת הלימוד היחידה שיש ללמד חרשים. לאור הצלחתה של סאליבן עם הלן קלר, בל רצה שסאליבן תלמד חרשים נוספים בבית הספר פרקינס.[4] סאליבן לא הייתה מוכנה להיפרד מהלן ודחתה את הצעתו בתוקף. בגיל שלוש עשרה הלן ידעה לקרוא ברייל בשפות רבות: אנגלית, גרמנית, צרפתית, יוונית ולטינית. לאחר מכן, למדה קלר לדבר בסיועה של גברת פולר, מנהלת בית ספר לילדים חרשים אילמים בבוסטון, בעזרת שיטת טדומה (Tadoma): נגיעה בשפתיהם של אחרים בזמן שדברו והרגשת התנודות.
כשקלר הייתה בת 24 היא סיימה בהצטיינות את לימודיה בקולג' רדקליף, שם תרגמה בשבילה סאליבן כל מילה בכף ידה.
ב-1 ביוני 1968 מתה קלר בשנתה, 26 ימים לפני יום הולדתה ה-88