זוהי גרסת טיוטה של הערך. ערך זה נמצא בתהליכי עריכה על ידי אורי יגל.
מקור השם: אנשי ארוואק שחיו באי קראו לארצם "ש'אי-מאקה" (Xaymaka), שפירושה "ארץ של עצים ומים" בשפתם, ומכאן השם "ג'מייקה".
היסטוריה: המתיישבים הראשונים באי היו שבטי הארוואק והטאינו, שהתיישבו בו בין שנת 4000 לפנה"ס לשנת 1000 לפנה"ס. אף על פי שיש הטוענים[דרוש מקור] כי השבטים נכחדו עם בואם של האירופים, אחרים טוענים[דרוש מקור] כי הם שרדו למשך זמן קצר. ישנן מעט מאוד עקבות מהתרבות הארווקית, ומועצת המורשת הלאומית הג'מייקנית מנסה לאתר כל עדות מהשבט.
הספרדים טענו לבעלות על ג'מייקה לאחר שכריסטופר קולומבוס הגיע אליה לראשונה ב-1494. סביליה לה נובה הייתה המושבה הספרדית הראשונה על האי. סביליה ננטשה בשנת 1544, בשל מספר פשיטות פיראטיות עליה, ובירת ג'מייקה הועברה לספניש טאון. בעיר נמצאת הקתדרלה העתיקה ביותר בקריביים. הספרדים גורשו מן האי על ידי האנגלים בקרב סנט אן. למרות זאת, האי לא נפל סופית לידי האנגלים עד קרב מגדל האי ב-1655. דון ארנולדו דה יאסי הגן על המגדל מפני האנגלים במשך חמש שנים, עד שברח לקובה.
במהלך מאתיים השנים הראשונות של השלטון הבריטי, ג'מייקה הפכה לאחת מיצואניות הסוכר הגדולות בעולם. היא ייצאה כ-77,000 טון סוכר בין שנת 1820 לשנת 1824, תוך שימוש נרחב בעבדים אפריקאים. לאחר ביטול העבדות בתחילת המאה ה-19, החלו הבריטים להביא פועלים זולים מסין ומהודו. צאצאיהם של פועלים אלו עדיין חיים בג'מייקה כיום.
בתחילת המאה ה-19, תלותה הכבדה של הממלכה המאוחדת בעבדותם של האפריקאים השחורים, גרמו לכך שמספר השחורים באי עבר את מספר הלבנים בו ביחס של 20 ל-1, דבר שהוביל להזדמנויות רבות למהפכות מצדם. לאחר סדרת מהפכות, העבדות בוטלה לחלוטין ב-1834, עם שוויון זכויות מלא לשחורים.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלה תנועה למתן עצמאות לאי. את התנועה הנהיגו ראשי האיגודים המקצועיים נורמן מנלי ואלכסנדר בוסטמנטה. בעקבות מאמציהם הונהגו לראשונה ב-1944 בחירות למועצה מחוקקת שסימלה ממשל עצמי מסוים. ב-1953 יצרה ממשלת בריטניה באי את משרת ראש השרים. הראשון לכהן תפקיד זה היה בוסטמנטה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הייתה ג'מייקה חברה בפדרציה של איי הודו המערבית. לקראת סוף שנות ה-50 חל קרע בין בוסטמנטה ומפלגת הלייבור של ג'מייקה בראשותו, שביקשו להיתנתק מן האיחוד ולהגיע לעצמאות מלאה לבין מנלי ומפלגת העם הלאומית בראשותו שביקשו להישאר באיחוד. ב-19 בספטמבר 1961 התקיים משאל עם בנושא ו-54.1% מהבוחרים צידדו בעמדת בוסטמנטה להיפרדות[5]. באוגוסט 1962 קיבלה ג'מייקה את עצמאותה המלאה ובוסטמנטה היה לראש ממשלתה הראשון.
פוליטיקה: ג'מייקה היא אחת מממלכות חבר העמים הבריטי. זאת אומרת שהמדינה חברה בחבר העמים הבריטי ובראשה עומד המונרך הבריטי אשר מחזיק סמכויות סמליות במסגרת היותה של ג'מייקה מונרכיה חוקתית.
מאז עצמאותה של ג'מייקה ב-1962, התחלף השלטון פעמים אחדות, בבחירות, בין מפלגת הלייבור של ג'מייקה (JLP) התומכת בכלכלת שוק ובמדיניות חוץ בעלת זיקה לארצות הברית לבין מפלגת העם הלאומית (PNP) הסוציאל-דמוקרטית שביקשה לעצב כלכלה סוציאליסטית ומדיניות חוץ עצמאית (בכללה למשל שיתופי פעולה אזוריים עם קובה). מערכות הבחירות בשנות השבעים (1972, 1976, 1980) היו מקוטבות ואלימות במיוחד, כאשר הלבנים (ובכלל זה מהגרים מדרום מזרח אסיה והמזרח התיכון) בני המעמד הבינוני-גבוה תומכים ב-JLP והעניים והשחורים צאצאי העבדים תומכים ב-PNP. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 ומ-1989 בפרט, חלה התמתנות רבה בקיטוב ובאלימות, יחד עם נסיגתה של PNP מעקרונות סוציאליסטיים רדיקליים והתקרבותה למודלים של כלכלת שוק מרוסנת.
המדינה אינה סובלת ממאבקים אתניים, אך יש מתח בגלל הפער הכלכלי הגדל והולך. בג'מייקה החלה התנועה לזכויות האישה הקריבית, ונשים יכולות להגיע בה למעמד בכיר בעסקים ובפוליטיקה. בשנים 2012-2016 כיהנה בראשות ממשלת ג'מייקה אשה, פורשיה סימפסון-מילר.
הבעיות העיקריות בג'מייקה כיום הן הכלכלה התת-מפותחת, שנחלשה יותר לאחרונה עם ירידת מחירי הבוקסיט (שהוא ענף תעשייתי עיקרי במדינה) בעולם, והפער הכלכלי בין שכבות האוכלוסייה.
תיירות היא אחד מענפי הכלכלה המרכזיים במדינה. אקלים הטרופי הממוזג מעט ברוחות האוקיינוס יחד עם ההיסטוריה של המדינה, הופכים אותה ליעד תיירותי מבוקש. יותר 3 מיליון תיירים המגיעים בכל שנה מסייעים לכיסוי חלק מהגירעון במאזן המסחרי.
ג'מייקה היא מדינת אי בים הקריבי, כ-150 ק"מ מדרום לקובה. האי מורכב משפלת חוף, שבה מרוכזת רוב האוכלוסייה ומרכסים ציוריים, שהגבוה שבהם הוא רכס ההרים הכחולים.
אוכלוסיית ג'מייקה מורכבת בעיקר מאנשים ממוצא אפריקאי המהווים כ-90.9% מהאוכלוסייה הכללית של המדינה. האוכלוסייה הכללית של ג'מייקה מורכבת בנוסף גם מכמה מיעוטים שביחד מהווים 9.1% מהאוכלוסייה. המיעוטים הם: 7.3% מעורבים, 1.3% הודים ג'מייקנים, 0.2% לבנים, 0.2% אסיאתים ו-0.1% לבנונים. שיעור ההגירה לג'מייקה מצוי בעלייה מתמדת והמהגרים מגיעים בדרך כלל מסין, קולומביה, דרום אסיה ומקומות נוספים בקריביים.
השפה הרשמית של ג'מייקה היא אנגלית. אך השפה הלא רשמית שמדוברת אצל אחוז גדול יותר באוכלוסייה היא שפת הפטואה. שפות נוספות מדוברות בקרב האוכלוסייה אף על פי שאלו אינן השפות הרשמיות.
החל מסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, התפתחו בג'מייקה מספר סגנונות מוזיקליים אשר זכו להצלחה בינלאומית ובראשם הרגאיי והסקא. הרגאיי, שהתפתח מהסקא, הפך במהרה לסגנון מוכר ונפוץ ברחבי העולם, והפך תוך מספר עשורים למזוהה עם אלמנטים תרבותיים רבים מחוץ לג'מייקה, וזכות ההשפעה הרבה שלו והחשיבות התרבותית שלו הוכר בשנת 2018 כמורשת תרבותית בלתי מוחשית על ידי אונסק"ו[6].
הקהילה היהודית בג'מייקה מונה כ-250 יהודים, רובם מתבוללים. הקהילה נוסדה ב-1656 ולכבוד אירועי 350 שנה לקהילה נפתח שם מרכז למורשת יהודי ג'מייקה. המתיישבים היהודים הראשונים היו אנוסים ממגורשי ספרד, שהיו באונייה בדרכם מהעיר רסיפה שבברזיל להולנד. בדרך, הם נשבו על ידי הספרדים והוגלו לג'מייקה. האשמה נגדם הייתה כי הם עברו על חוקי האינקוויזיציה הספרדית, שאסרה על יהודים להתיישב ב"עולם החדש" ביבשת אמריקה.
כיום (2009) מתגוררות באי בנוסף ליהודים הילידים כ20- משפחות ישראליות.
בשנת 2014 נפתח בית חב"ד ומרכז קהילתי המנוהל על ידי הרב יעקב וזוגתו מושקא רסקין בעיר מונטגו ביי. כמו כן באחד הרחובות המרכזיים של העיר מונטגו ביי, .Gloucester Ave st, מפעילה חב"ד מסעדה כשרה ובה ניתן למצוא בין היתר מזון ישראלי כדוגמת פלאפל וחומוס.
צבא הגנה לג'מייקה (JDF) הוא צבא קטן אבל כוח צבאי מקצועי של ג'מייקה. הצבא הג'מייקני מבוסס על המודל הבריטי עם ארגון, הכשרה, נשק ויישור קו הדוק עם ממלכות חבר העמים הבריטי. כשנבחרים קצינים מעומדים הם נשלחים לאחד מבסיסי ההדרכה לקצינים בקנדה או בבריטניה בתלוי לאיזו זרוע הם נבחרו. החיילים המגויסים מקבלים הכשרה בסיסית בבסיס ההדרכה של צבא ג'מייקה, בניוקאסל או באפ פארק-קאמפ, שניהם בסנט אנדרו. בדומה למודל הבריטי, המש"קים מקבלים רמות שונות של הכשרה מקצועית ככל שהם עולים בסולם הדרגות. בתי ספר צבאיים נוספים זמינים עבור אימונים מיוחדים בקנדה, ארצות הברית ובריטניה.
צבא הגנה לג'מייקה הוא צאצא ישר של גדוד איי הודו המערבית של בריטניה במהלך התקופה קולוניאלית. נעשה שימוש נרחב בגדוד איי הודו המערבית בפיקוח על ידי האימפריה הבריטית בין השנים 1795-1926. יחידות אחרות בצבא הגנה לג'מייקה נכללו במורשת של צבא ג'מייקה המוקדם בתור מושבה. "חיל הרגלים המתנדב של קינגסטון" השתתף במלחמת העולם הראשונה והתארגן מחדש תחת השם "חיל הרגלים המתנדב של ג'מייקה" במלחמת העולם השנייה. גדוד איי הודו המערבית נוסד מחדש בשנת 1958 כחלק מפדרציה איי הודו המערבית, לאחר פירוק הפדרציה הוקם "צבא הגנה לג'מייקה". "צבא הגנה לג'מייקה" (JDF) כולל בתוכו חיל רגלים, כוחות מילואים, חיל אוויר, משמר חופים וחיל הנדסה.
כמה אזורים בג'מייקה הם בעלי רמות גבוהות של פשיעה. רוב השנים ג'מייקה הגיעה לטבלת המדינות שהכי הרבה נרצחים בהן ביחס למספר התושבים וממוקמת במקום השלישי אחרי קולומביה ודרום אפריקה על פי הערכת האו"ם. ב-2005 היו בג'מייקה 1,674 מקרי רצח שהם 64.10 מקרים ל-100,000 איש. באותה השנה היא הייתה המדינה עם שיעור מקרי הרצח הגבוה בעולם.
